לפעמים אנחנו מתמלאים רגשות חרטה "נוסטלגיים" על החיים שהיו יכולים להיות לנו.
על הזדמנויות בעבר שפספסנו וכבר לא יחזרו.
נראה כאילו יש נקודות בעבר שאם רק היינו פועלים בהן אחרת
היינו חיים היום בסרט אחר לגמרי.

זאת יכולה להיות האקסית מהעבר שפספסתי ואולי בעצם הייתה האחת?
זאת יכולה להיות ההזדמנות לעבודה בחו"ל שפספסתי ואולי הייתה האחת?
זאת יכולה להיות ההזדמנות לטיול הגדול שאליו לא יצאתי או המסלול בלימודים שאותו לא לקחתי
הדירה שלא קניתי או המשפט שלא אמרתי לה….

המחשבות הללו ממלאות אותנו בתסכול, חרטה עמוקה ותחושת החמצה איומה.
"אם רק הייתי…..אוי אלוהים אם רק הייתי….."

אנחנו ניהיים שקועים בעבר, מאשימים ושופטים את עצמנו על הבחירות שלנו בעבר.
בחירות שלא ניתן לשנות.
למעשה, אנחנו שופטים ומאשימים אדם מת. כן ממש כך! אנחנו שופטים ומאשימים אדם שלא חי יותר. אדם שאין דבר ממנו, מלבד רסיס זיכרון עמום.

מי שהייתי לפני 10 שנים מת ואיננו עוד!
אפילו מי שהייתי אתמול מת ואיננו עוד!
נשאר רק סיפור על עבר מתוך רסיסי זיכרון.
מי שחי פה זה רק זה שחי כאן ועכשיו!
וגם זה כבר חלף והפך לעבר…

הזיכרון הוא דבר כל כך סובייקטיבי ומטעה!
בזיכרוננו הדברים היו מושלמים אם רק היינו בוחרים את הבחירה האחרת.
אנחנו שוכחים את הסיבות האמיתיות בגללן בחרנו את הבחירה הזו, בסופו של דבר.
הזיכרון שלנו משכיח מאיתנו דברים שממש לא אהבנו באקסית או שהעבודה שהציעו לנו לא התאימה למסלול חיינו באותו זמן או שלא ממש רצינו טיול גדול…

בנוסף, הנתונים שהיו לנו אז היו חלקיים בלבד. לא היה לנו את המידע הכולל שיש לנו כעת, בדיעבד!
קל לבוא בטענות בדיעבד! אך האמת היא שבעבר היו חסרים לנו נתונים!
היה חסר לנו מידע קריטי שיוביל לבחירה הכביכול "נכונה".
בהינתן המידע שהיה זמין לנו בעבר, הכוחות שפעלו עלינו מבפנים ומבחוץ והמצב הרגשי שלנו באותו זמן- בהכרח בחרנו את הבחירה היחידה המושלמת עבורנו לאותו רגע!
לא יכולה להיות בחירה נכונה יותר מזו שכבר בחרנו!

רגע, אז למה המחשבות הללו רודפות אחריי? לא נותנות מנוח? ממלאות את ליבי באשמה וחרטה ?

למזלנו זכינו במתנה ושמה פרספקטיבה. לצערנו אנחנו משתמשים בה בצורה עקומה.

ייתכן שהיום מהפרספקטיבה שלנו, היינו בוחרים אחרת.
אך הגרסא של "אני" של היום שונה באופן מהותי מ"אני" של לפני שנה ואפילו מ"אני" של לפני שבוע.
החיים דינאמיים, מלאי שינויים, מלאי תזוזה, רגשות, סערות, כוחות וסיטואציות משתנות!!

הסיבה שאני נזכר בכל זה היא שבאתי לפה כדי ללמוד ולהפתח!
אני לא נזכר בזה כדי שאוכל להאשים את עצמי ולהעניש את עצמי על הבחירות שלי!
אני מאמין שכל סיטואציה בחיים, מגיעה אלינו כהזדמנות להפוך לאנשים
מאושרים יותר, אוהבים יותר, חומלים יותר ואמיצים יותר.  

כעת אני יכול ללמוד בשמחה מהסיטואציה בעבר
ולפעול בצורה משודרגת בעתיד אם אתקל במצב דומה.
למרבה המזל, לעולם לא יופיע מצב ממש דומה.

החיים לא עומדים במקום (לפעמים נדמה לנו שכן, כי אנחנו במצב תקוע).
החיים משתנים כל הזמן. כל רגע שונה מקודמו. כל שיעור שונה ממשנהו.

אנחנו מתפתחים ולומדים כל הזמן אך אשמה וחרטה לא יועילו לנו בהתפתחות מהנה.
ישנן שתי דרכים לעבור את רכבת ההרים הזו – בצעקות של הנאה או בצווחות של סבל.
טוב שיש לנו זכרון – כך מתפתחת פרספקטיבה רחבה שבהחלט תעזור לנו מפה והלאה.
מתוך הפרספקטיבה שלי עכשיו על ראש ההר, אני יכול לצפות על עמק הזיכרונות וללמוד המון דברים על עצמי, על הבחירות שלי ועל מקומי כיום ביחס לעבר.
אני יכול ממש לראות כמה השתניתי, התפתחתי, החכמתי והתבגרתי כאדם.
מתנת הפרספקטיבה זו מתנה נפלאה!

ללא זכרון לטווח ארוך היינו אולי שלווים יותר ואולי אפילו קלילים יותר (למשל כלבים, חתולים, ברווזים) אך לא היינו מקבלים את מתנת הלמידה, ההתפתחות והפרספקטיבה המשתנה.
לא היינו יכולים להתבונן על התהליך שאנו עוברים ולראות עד כמה השתנינו ביחס לאותה נקודת זמן בעבר.

איך ניתן לחיות את החיים מפרפסקטיבה שאינה כוללת אשמה וחרטה?

לפרטים נוספים הקלק\י כאן:

http://bpresent.mypages.co.il/pages/27867

שחר פישלר
"מביקורת עצמית לעצמה פנימית"
0547299474