גבול זו מילה גסה?

הצבת גבולות –למה זה כל כך קשה?

נושא הצבת הגבולות הוא נושא שמדובר רבות לאחרונה, במיוחד בהקשרים של חינוך ילדים והקושי של ההורים להציב גבולות לילדיהם ואיבוד הסמכות ההורית אך עניין הגבולות נוגע בעוד הרבה היבטים חשובים בחיינו.

* למה והאם בכלל חשוב להציב גבולות לאחרים?

* האם אנחנו יודעים בכלל להציב גבולות לעצמנו?

הרבה פעמים אנחנו מגיעים למצב של ויתור או עצמי או אכזבה מעצמינו כאשר אנו נגררים למצב שאנחנו לא רוצים להיות בו. סיטואציה שלא לרוחנו, עשייה שלא ממש בא לנו לעשות, או עמדה פסיבית שלא נעימה לנו.

למשל, את הולכת עם בן הזוג שלך למסיבה שלא בא לך להיות בה, אתה מעביר דירה לאח של בן דוד שלך במקום לסיים את הפרוייקט שלך ואת סופגת בטלפון את התלונות של חברה שלך במשך שעות, בלי לומר מילה.

מה לעשות, הכל מתחיל בילדות, בלבלו אותנו.
במקום להציב גבולות בריאים הציבו לנו גבול לאהבה.
לימדו אותנו שאם אנחנו פועלים בדרך מסוימת תישלל מאתנו אהבה.
"אם לא תנקה את החדר שלך, נגיד לאורי לא לבוא אליך היום ! "
בדרך זו למדנו לוותר על עצמנו ועל ההקשבה הפנימית למצפן הפנימי שלנו ועל מה שמדוייק לנו. בשביל לקבל אהבה ומענה לצרכים הבסיסיים שלנו התחלנו לרצות את ההורים- התאמנו את עצמנו לציפיות שלהם מאיתנו על חשבון ההקשבה לרצונות הבסיסיים שלנו.
למדנו שאנחנו מקבלים אהבה מההורים שלנו רק אם נפעל בדרך מסוימת ואז ויתרנו על דרכנו ועל ההקשבה לגוף שלנו, לרגש שלנו ולרצון האותנטי שלנו שלא תמיד קיבל מקום.

קיבלנו חזק מאוד את המסר שגבול הוא מעשה אלים, לא רגיש ופוגע כי באמת פגעו בנו, באופן לא מודע. גם ההורים שלנו קיבלו גבול לאהבה והפנימו מסר שגבול צריך להיות חד דרך שלילת אהבה או צורך.

בגלל ששכחנו להקשיב לרצון שלנו או התרגלנו להתאים את עצמנו לרצון ולציפיות הסביבה, ברגע שאנחנו כבר שמים גבול הוא יוצא עקום, בוטה, לא מותאם ואנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לפעול באופן אגרסיבי כדי לא לאבד את עצמנו.

האמת היא שאין צורך להציב גבול לאף אחד. כי אף אחד אחר הוא אף פעם לא הבעיה.
הלמידה האמיתית שלנו היא לחזק את ההקשבה לעצמי, לרצון שלי, לחוסר נוחות שלי, לדיוק שלי ולגוף שלי.
ללמוד לזהות מתי הנעים בגוף הופך ללא נעים, מתי הרצון המניע שלי הוא שלא יכעסו עליי או להמנע מרגשות אשמה, כמו במקרה של ה"לא נעים לי".
למשל, לא אזיז לו את היד מהרגל שלי כי לא נעים לי או לא אבקש מהבוס לא לצעוק כי לא נעים לי.

ברגע שההקשבה לעצמי מתחזקת והדיוק עולה כך הרגשות שלי לגבי רצונותיי ברורים.
הכל ניהיה קל יותר. למעשה הגבול היחיד הנחוץ הוא הגבול הפנימי. לשים לעצמי גבול בעולם הפנימי שלי. כאשר אני שם לב שכרגע לא נוח לי, לשים לעצמי גבול לסבל. יש שתי אופציות:

1. להפסיק את החוסר נוחות שאני נמצא בו ע"י פעולה ברורה ותקשורת ברורה עם הצד השני. תקשורת ברורה היא דבר די שונה ממה שאנחנו רגילים ובמבט ראשון יכולה להיראות רדיקלית:
לדוג', חזרת הביתה מיום ארוך וחברה שלך מבקשת ממך לתקן לה את המדפסת. היום אתה פשוט לא רוצה. אם תתקן זה יעורר בך המון כעס וטינה, אם לא תתקן, זה בהחלט יכול לעורר ריב:
אתה : "היי מותק אני ממש עייף ואני לא רוצה לתקן את המדפסת עכשיו"
היא:  " איך אתה מעז? אני הכנתי לך אתמול אוכל !! כל יום אני מנקה את הבית ! כל יום מבשלת וכולה ביקשתי ממך דבר קטן ואתה עושה מזה עניין?? אתה אגואיסט!! לא אכפת לך ממני! אתה לא אוהב אותי! "
אתה: "תני לבדוק עם עצמי רגע…כן…האמת שאת צודקת…עכשיו אני באמת אגואיסט. אני מניח שגם אני הייתי מתעצבן במקומך. חשוב לי שתדעי שאני כן אוהב אותך וכן אכפת לי ממך אבל לצערי אני לא רוצה לתקן עכשיו את המדפסת. באמת שהייתי רוצה לרצות לתקן אותה בשבילך אבל כרגע אני באמת לא רוצה.
היא " אז אם אתה לא רוצה לעשות כזה דבר אז לא אכפת לך ממני ואתה חושב רק על עצמך ואין לך מה לדבר איתי! "
אתה: צר לי שכך את חושבת עליי, כמו שאמרתי כן אכפת לי ממך ואני כן אוהב אותך ואני עדיין לא רוצה לתקן את המדפסת כרגע.

זוהי דוגמא קיצונית של תגובה שלא מונעת כלל מרגשות אשם, מניפולציות רגשיות או כאב רגשי של אדם אחר. ממבט שטחי ניתן להסיק שהאדם קר לב, חסר רגישות או סוציופת אך בסך הכל מדובר על אדם שמתקשר בצורה ברורה וישירה את רצונותיו בלי לפעול באופן מרצה, בלי להיות מונע מרגשות אשם או פחד מכעס או נטישה, בלי התגוננות והאשמות וגם בלי והתנגחות תוקפנית כלפי הצד השני.
תגובה כזו היא כלכך שונה ומוזרה בעיננו כיוון שהיא תגובה אותנטית שאינה תלויה בצד השני אלא נאמנה לחיבור לתחושות הפנימיות ולרצון הפנימי של האדם.
ניתן לראות שהאדם אינו נלחם בצד השני אלא פשוט מתקשר את האמת הפנימית שלו כפי שהיא.
וכעת האופצייה השנייה:

2. להכנע למצב. כלומר כניעה במובן החיובי. לא ויתור עצמי ותיקון המדפסת תוך כדי מירמור תסכול וכעס פנימי מודחק אלא החלטה בלב שלם ומלא. "אני רוצה לעזור לה ולתקן את המדפסת כי הרצון שלי הוא לשמח אותה, זה רצון הלב שלי עכשיו !"
כאשר אנחנו נותנים ממקום כזה, זוהי נתינה אמיתית ומלאה ולא עשייה מתוך "לא נעים לי" או חובה. נתינה כזו לעולם לא תגרום לריב\כעס\ מרמור או תסכול. נתינה ברצון מלא מביאה לאור. לתוצאות חיוביות, לאהבה ללא תנאי ולחיזוק הקשר הזוגי.

כך, בבחירה של אחת משתי האופציות הללו, החיים ניהיים פשוטים הרבה יותר.

אז לסיכום מהי תקשורת ברורה של הרצון שלי?
איני אחראי לרגשות או לרצונות של הצד השני, כל אחד אחראי לגבולות הפנימייים שלו ולרצונות שלו ולביטוי העצמי שלו.

ברגע שאני יודע בדיוק מה מתאים לי כרגע ומה אני רוצה, אין פה שאלה של גבול. יש רק אדם שמתקשר את הרצון שלו- את האמת הפנימית שלו.

דוגמאות נוספות:

  1. "לא נעים לי שאתה שאתה שם עליי את היד שלך"
    "מה את כבדה? כולה שמתי יד..מה יש לך? "
    "לא יודעת…אולי אני כבדה…בכל מקרה אני לא רוצה שתניח עלי את היד כרגע"
    "מה הקטע שלך? אם את לא נמשכת אליי ..למה אנחנו פה? "
    " אני נמשכת אליך ועדיין אני לא רוצה שתשים עליי את היד…בוא נמשיך לדבר"
  2. " רונית חמודה אני לא מסוגלת כרגע להכיל אותך, בואי בבקשה נדבר מחר?"
    "מה?? אני מספרת לך שהיה לי היום הכי נורא בעולם , בוס שלי צרח עליי, חבר שלי נפרד ממני וזה מה שיש לך להגיד? מי צריך חברות כמוך שאת לא מסוגלת להיות פה שרע לי? את אגואיסטית"
    " אני באמת מצטערת לשמוע על כל מה שקרה לך, הייתי רוצה מאוד להיות בשבילך עכשיו אבל אני לא מסוגלת, אני מאוד אוהבת אותך אבל אני לא יכולה לדבר איתך כרגע"
    " ממש אוהבת! נוטשת אותי ברגע הכי חרא שלי בכל השנה !! (בוכה)"
    "אני עדיין פה מתוקה…אוהבת אותך מאוד…לילה טוב..נדבר מחר"
  3. "מותק, אני הולך לכדורגל עם החברים …"
    "אבל אני לא מרגישה טוב כואב לי הראש ..תשאר איתי"
    " אני מצטער שכואב לך הראש…אולי תלכי לישון או תשתי תה חם? "
    "טוווב..אבל אני רוצה שתישאר איתי"
    " אני יודע …אבל קבענו ללכת למשחק…ואני רוצה ללכת איתם"
    "אם הם יותר חשובים לך ממני…לך …אני אסתדר לבד ! "
    " את חשובה לי יותר..ואני אוהב אותך ורוצה שתרגישי טוב..אבל אני רוצה ללכת איתם למשחק עכשיו"
    "אתה לא סופר אותי ממטר…הם יותר חשובים לך מהכל"
    "את חשובה לי מאוד ..חבל לי שאת חושבת ככה….לא פגשתי אותם כמה חודשים ואני רוצה ללכת…הייתי מאוד רוצה לרצות להישאר איתך אבל האמת היא שאני רוצה ללכת למשחק עכשיו"
    "יודע מה? סבבה..לך! "
    "תודה …אוהב אותך..ביי" (ניתן לראות שבשורה האחרונה אין תגובה למניפולציה אלא רק לתוכן…)

מי ניהיה כאשר התקשורת שלנו תיהיה יותר נקייה ופחות מוכתמת ברגשות אשמה?
חרדת נטישה? כעס?
איך יראו הקשרים שלנו לאורך זמן? אילו קשרים נמשוך לחיינו?  

על מנת להמנע מפרשנות מוטעה, חשוב לי לומר שהכתוב אינו מעודד אגואיסטיות או חוסר חמלה לאחר. הדוגמאות מטרתן היא להראות כיצד לתקשר את הרצון שלי גם שהוא נתפס כ"רע" או "לא לגיטימי". הרצון שלי הוא הרצון שלי. האמת שלי היא האמת שלי בין אם היא מוצאת חן בעיני האחר ובין אם לא.

אין לשכוח שתמיד זמינה לנו אופצייה ב' – של כניעה למצב הלא נעים והחלטה לעשייה מתוך בחירה שלמה ורצון מלא לשמח את האחר.
נתינה באהבה ובשמחה בלי קונפליקט פנימי.
פעולה מתוך בחירה ורצון ולא מתוך טינה, אשמה או תסכול.

———————————————————————————–

     ב- 5.6.16 יום ראשון 18:30 ראול ולנברג 6, סדנה חוויתית "נפגשים בלי מסכות"

* האם למרות כל הקשרים את עדיין מרגישה בדידות?
* האם הלב שלך סגור ורק רוצה להפתח? להתמסר?
* האם יש לך פחד מלהבלע בתוך הקשר?
* האם הפחד מדחייה נכנס בינך לבינם?

"נפגשים בלי מסכות"
http://bpresent.mypages.co.il/pages/27867

מחיר הרשמה מוקדמת עד 25.5, 70 שקלים במקום 100 שקלים.

**לשמירת אווירת אינטימית מספר המקומות מוגבל**

*הזדמנות להיות נוכחים יחד
* הזדמנות לפתוח את הלב
* הזדמנות למצוא איזון בין יחד ללבד
*הזדמנות לקבל את עצמי כמו שאני
* הזדמנות לתקשר את הפחד

 

 

 

טיפול – תהליך או קסם?

אנחנו נמצאים בעידן מדהים!

בגלל חופש המידע, האינטרנט והצמיחה המואצת, המון סודות וכלים טיפוליים מופלאים פתוחים לכולם!

כל מיני שיטות טיפול רגשי קסומות שהיו מוחבאות במנזרים בטיבט או באסכולות סודיות, יצאו מהארון והפכו נגישות לנחלת הכלל!

תרגולי צ'י גונג, ריברסינג, תטא היליניג, MBCT, NLP ומגוון אין סופי של כלי קסם עוצמתיים במיוחד, זמינים לכולנו!

כל הכלים הללו הם כלים טיפוליים מדהימים שיכולים לשחרר במהרה משקעים רגשיים, לשנות דפוסים מסויימים של חשיבה ואמונה ואפילו ליצור שינוי גופני אך עדיין במהותם הם רק כלים.

חשוב לי להבחין בין כלי טיפולי לטיפול.
הטיפול ברמה הכי בסיסית הוא אהבה ודאגה.
כמו טיפול של אם בתינוק –האם אוהבת את התינוק ודואגת לצרכיו הבסיסיים ביותר. הטיפול המשמעותי ביותר הוא לא הכלי בו האם משתמשת בשביל להרגיע את התינוק כרגע אלא עצם הקשר הרגשי שנוצר בינה לבינו.

הטיפול טמון ביכולת ליצור קשר אוהב ומזין לאורך זמן.
השימוש בכלים בלבד חסר את הקשר האנושי, מעודד אותנו לפעול לבד ואינו יכול להחליף ליווי אישי אוהב. לא מדובר רק על לתקן בעיות בעצמנו, אנחנו בני אדם עם לב שזקוקים לקשר מרפא ואוהב.

מטפל הוא מישהו שנוצר איתו קשר.
מהות הטיפול היא קודם כל הקשר שנוצר ולא רק הכלים בהם המטפל משתמש. הכלים הם חלק, הם יעילים, הם נפלאים, הם תוספת קסומה אך הם לא מהות הטיפול.

מטפל הוא מלווה דרך בדרכך הייחודית, במסע שלך, שכוללת את כולך.
מטפל הוא אוזן קשבת, הוא אבא, הוא אמא, הוא חבר, הוא חברה.
הוא נוכח איתך תמיד בדרכך לא משנה מה.
הוא מקבל אותך ללא תנאי, בדיוק כך.

קשרים אנושיים הם לרוב מורכבים.
יש אינטרסים, רצונות לא מודעים, צרכים הדדיים, פחדים, ציפיות, תלות.
לעומת זאת בקשר של מטפל מטופל יש הסכם ברור, ידוע, ופתוח על השולחן- ישנו תשלום כספי וזמן קצוב לכל פגישה –גבולות הטיפול.
גבולות אלו מונעים חריגה של הקשר הטיפולי לפסים אישיים, לא נקיים, אינטרסנטיים, מבלבלים או מניפולטיביים מצד המטפל.
באופן זה המטפל נשאר במקום נקי עבורך, במסע שלך, כאשר האינטרס היחיד שלו הוא לטפל בך ולהיות שם עבורך, באש ובמים ולא לוותר עליך!

מטפל הוא אדם שהוכשר לכך במסלול ארוך, במשך שנים רבות של לימודים תיאורטיים ומעשיים על מנת שיכול להיות בשבילך ברמה הכי עמוקה, ברגעים הכי קשים, בצורה מכילה, עדינה, מדוייקת, אחראית ומכבדת.

כל מטפל הוא בן אדם ויכול כמובן לטעות אך מטפל טוב ואחראי עובר הדרכות באופן רציף לאורך כל חייו על מנת להשתפר, ללמוד ולהיות מקצועי ורגיש ככל האפשר עבורך וכדי שיוכל להתנהל בצורה זהירה עם עולם הנפש המופלא שלך.

כך הטיפול רווי בקסמים שמתרחשים לאורך זמן עוד ועוד…..

ב- 2.5 "נפגשים בלי מסכות" , 18:30-21:30
ראול ולנברג 6,  רמת החייל
הרשמה מוקדמת ב-80 שקלים עד ה- 25.4
הרשמה כאן

שחר פישלר
"להיות נוכח על במת חיי"
0547299474
Bpresent.co.il

המתנה שבחוסר הוודאות

למה אנחנו נמנעים כל כך ממצב של חוסר וודאות?

אנחנו חווים חוסר ודאות כאשר אנחנו שרויים במצב חדש. מצב לא מוכר. לא ניתן לחזות או לנבא מה יקרה ברגע הבא. השכל שרוי באי ידיעה. לא ניתן לחשב חישובים, להניח הנחות או למפות את השטח.

הקרקע נשמטת מתחת לרגליים, הלב דופק בקצב מטורף, רגשות כמו פחד, התרגשות ומבוכה מציפים את הגוף. יש מחנק בגרון. סחרחורת. מעין תחושה שאין במה להאחז.

כל הכלים שיש לנו לרוב הסיטואציות שאנו נתקלים בהם בשגרת חיינו, לא רלוונטיים כרגע. אין לנו בטחון במה שעבד תמיד. הרגע דורש משהו חדש. משהו רענן. מה שעבד פעם לא עובד עכשיו.

אנחנו יכולים להעביר את רוב חיינו בנסיון להמנע מהרגע האימתני הזה, לכאורה, בו אין לנו שליטה על מה שיקרה, נסיון חיינו לא מועיל כעת. סימן שאלה אחד גדול משתלט על הכל.

אך ברגע הזה טמונה מתנה אדירת מימדים, עמוקה ומופלאה, המציאות לוחשת לנו ברגע הזה את סודה אם רק נקשיב. אם רק נקשיב!

מסתבר שכל מה שצריך על מנת להתמודד על הרגע הזה כבר ישנו, כרגע.
הרגע לא מבקש מפות, חישובים, תכנונים או שליטה.
הרגע מבקש רק הקשבה למה שישנו.
למה שקורה כעת.
בלב הסערה הגופנית והרגשית הסוד נלחש.
החיים נחווים כעת בעוצמה אדירה.
ואוו !!!!!!!
שטף של עוצמה שוטף את גופי!
זה בעצם כיף! זה מרגש!
אני חי!!!

כמה חיות ישנה כשהלב שלי דופק בעוצמה. כמה חיוניות יש בפחד ובמבוכה העצומה. כמה אהבה יש בפרץ הזה של החיים שעוברים דרכי כעת. כמה תשוקה!!!

הרגע המתוק מביא לי בדיוק את מה שאני צריך כדי להתמודד אתו כעת!
כל מה שאני צריך מופיע לפניי בדיוק ברגע הנכון!
פרץ החיים הזה יוצר משהו חדש מתוך הרגע-
אני מתחבר לספונטניות שבי, ליצירתיות שהייתה חבויה בי כל כך הרבה זמן!
אני יכול ליצור עכשיו משהו חדש!
אני יכול להביא מתנה לי ולעולם!
עכשיו!
רק עכשיו!
רק ברגע הזה!

איזה פרדוקס, בחוסר הודאות הכי גדול,
כשאני בא וחושף את עצמי כמו שאני,
כאשר אני מוכן להיות פגיע ובשיא ה"חולשה"
שם נחשפת לה העוצמה האמיתית
שם יש הזדמנות למפגש אמיתי
שם יש אפשרות לאינטימיות
שם יש אהבה!

בואו ניפגש באמת!

"נפגשים בלי מסכות"

2.5.16 , 18:30 – 21:30 מיי קליניק, ראול ולנברג 6 , רמת החייל ת"א
מחיר הרשמה מוקדמת עד ה-15.4.16 , 80 שקלים.

להרשמה:
http://bpresent.mypages.co.il/pages/27867

משמעות השפה על חיי הרגש שלי

מהי משמעות והשפעת השימוש בשפה ומילים על חיינו?

מה ההבדל בין לומר אני אדם חרדתי לבין לומר שאני מפחד מכל מיני דברים?
או אולי אפילו ניתן לומר שאני אדם רגיש שמתרגש בקלות מהעולם המופלא הזה וחווה תחושות חזקות בגוף במצבים שונים?
אותה חוויה- שלושה פרשנויות שונות.

מה ההבדל בין לומר שאני רוצה להוריד 10 קילו לבין לומר שאני רוצה להרגיש יותר חיוניות, יותר קלילות ויותר נוחות בגוף שלי?
אותה מטרה כביכול, פעם מתוך ממש צורך להפחית חלק מעצמי או להסיר משהו ממי שאני!
ופעם שנייה מתוך הרצון הפשוט להוסיף חיוביות לחיי.

מה ההבדל בין לומר שאני רוצה להפטר מעייפות, דכאון, עצב, כאב וכעס לבין לומר אני רוצה יותר ערנות, חיוניות, שמחה, אושר, שלווה וחמלה בחיי?
האם אני מתמקד בלהיפטר ממשהו ובפתולוגיה או מתמקד ברצון להביא עוד אהבה לחיי?

אילו תחושות יש לי בגוף כאשר אני קורא את החלק הראשון? אילו תחושות יש לי בגוף כאשר אני קורא את החלק השני? נסה\י ממש לקרוא ולבדוק!

איזה מסר אני רוצה להכניס לחיי?
מסר של קבעון ותקיעות או של זרימה?
מסר של חוסר או מסר של שפע?

פעם חשבו שחור שחור הוא רק תופעה אימתנית ביקום שגורמת לקריסת מערכות שמש וגלקסיות שלמות בכוח משיכה אדיר לתוך אין נוראי ומפחיד.
תיאוריות חדשות סוברות כי במקביל חור שחור הוא דבר מדהים- הוא למעשה שומר הגלקסיה.
הוא מהווה למעשה את המבנה המרכזי שסביבו מתפתחות גלקסיות שלמות, וכח המשיכה האדיר שלו שומר על האיזון וכוח המשיכה בין הכוכבים והאיזון של כל הגלקסיה ועשרות אלפי כוכבים סביב המרכז בו הוא נמצא.
גילוי מדהים!!! אופיו הדואלי והמרהיב של החור השחור!
בלעדיו לא היו גלקסיות. היקום אולי היה מתמוטט.

גם האין הכואב והקשה ביותר הוא אינו רק חור שחור, רק ריק, רק אובדון או שממון – הוא באותה מידה גם אין סוף, כל מה שיש, שפע אין סופי, אהבה, חופש, המהות של מי שאנחנו, לב היקום, המרכז שלי!

בשימוש נכון בשפה ובמילים ניתן להתקרב לאחר במקום ליצור עמו קונפליקט.
ניתן לתקשר בצורה ברורה ומקרבת במקום בצורה מרחיקה ומאיימת.
יש לנו ידיעה פנימית שכל תופעה היא בעלת שני צדדים- גם טובה וגם רעה, גם נכונה וגם לא נכונה.
כך ניתן להתייחס בסובלנות לדעות שונות או לאי הסכמה וליצור קשר בריא, אמיתי ואינטימי עם אדם אחר שאינו מבוסס רק על מילים אלא על הקשר הבלתי אמצעי ששרוי ביננו.

יש דרכים רבות בהן ניתן להגיע למרכז שלי, למהות שלי, לשפע האין סופי שהוא אני.
דרכים מגוונות בהן ניתן ליצור קשר אינטימי ומקרב.

2.5.16 , יום שני  21:30-18:30 " נפגשים בלי מסכות" , ראול ולנברג 6 רמת החייל, ת"א
http://bpresent.mypages.co.il/pages/27867

מוזמנים בחום ליצור קשר:

שחר פישלר
"להיות נוכח על במת חיי"
0547299474

ליצירת קשר בטופס:

→ חזרה

תודה רבה ששלחת את התשובה! ✨

אינטימיות. הגשר לעצמי ולאחר

אינטימיות היא מילה עם קונוטציות שונות ומשונות.
היא מחברת אותנו למרכיב חיוני ביחסים רומנטיים,  היא מחברת אותנו ליכולת שלנו להיות פגיעים, כנים ואמיתיים בכל מערכות היחסים שלנו- בזוגיות, במשפחה ועם חברינו הקרובים.

קיים הקשר קרוב הרבה יותר של אינטימיות. האינטימיות שלנו עם עצמנו.
הכוונה אינה רק בהקשר המיני והמקובל של עינוג עצמי, בשלל צורותיו, שמהווה נושא בפני עצמו, סביבו קיימות שלל התניות חברתיות וגם מרכיב אשם חברתי כבד- במיוחד בקרב נשים, ושאלת מתן הלגיטימציה או האי לגיטימציה למיניות שלנו, כאשר אינה באה לידי ביטוי בהקשר זוגי.

אני רוצה לדבר על הקשר אחר של אינטימיות.
אני רוצה לדבר אתכם על אינטימיות עם עצמנו, במובנה הפשוט והעמוק ביותר –מערכת היחסים הרגשית שלנו עם עצמנו.

מה הכוונה של מערכת יחסים עם עצמנו?

לפני שאנחנו יוצאים לעולם שבחוץ ויוצרים קשרים עם בני האדם בו, אנחנו יוצרים קודם כל קשר עם עצמנו. הקשר "ביני" לבין "עצמי".

אבל כיצד ייתכן שקיים קשר ביני לבין עצמי? הרי אני רק אחד.

מתי שהוא, שהיינו ילדים קטנים מאוד, יצרנו פיצול פנימי כדי לשרוד.
יצרנו זהות "מזויפת" לה קראנו *עצמי*.
בהתחלה היה רק *אני* אחד שמאוחד עם הכל.
ילד קטן הרי לא יודע שיש "אני" ו"אחר". הוא לעולם לא חושב- "הנה *אמא* באה להניק *אותי* בחלב ו*אני* מבסוט!".
מבחינת התינוק כל החוויה שחווה היא ה*אני* שלו- יש רעב או יש שובע.
יש קור או חום. נעים או לא נעים.
אני זה התינוק שנושם או בוכה, אני זה השד שממנו החלב יוצא, אני זה מי שיונק את החלב, אני זאת הרוח הקרה מבחוץ, אני זה הקור, אני זה האיש שמסתכל עליי ברחוב. הכל זה אני.

מתי שהוא התינוק יוצר את ה*עצמי* כדי לשרוד. עליו לתקשר ולהתנהל בחברה בה הוא חי. עליו להתאים את התנהגותו לאימא כדי לשרוד אחרת אולי לא יקבל אהבה, מזון או שינה. הוא לומד מייד שעליו לחייך כדי לקבל תגובה אמפאתית או להיות בשקט כדי שאבא לא יצעק וכדומה. התינוק מפצל את עצמו לשניים *אני* ו* עצמי*.
ה*עצמי* הוא האני החברתי הניתן לשינוי והתאמה אשר חייב לציית ל*אני* כדי להתאים עצמו לסיטואציה וכדי לשרוד כישות חברתית. כל שיפוט על עצמי הוא הדרך ל"חינוך".

לדוגמא: אני טוב, אני רע, אני אוהב את אימא (אני טוב), אני שונא את אימא (אני רע), אני אוהב את עצמי, אני שונא את עצמי. בגילאים מבוגרים יותר אנו משכללים את האני – אני מאמין בעצמי או אני לא מאמין בעצמי, אני חסר ערך, אני מדהים, אני מבריק, אני טיפש, אני עצלן או אני חרוץ.

בהתאם להזנה ההורית שקבלנו בילדות, מתפתחת מערכת היחסים של ה*אני* עם ה*עצמי*. ככל שקבלנו אהבה וחום בינקות ויחס מותאם יותר לצרכים שלנו, כך מערכת היחסים בין אני לעצמי תהיה טובה יותר.
במצבים של חוסר התאמה או חוסר תפקוד משפחתי תתקיים מערכת יחסים גרועה ביני לבין עצמי שיכולה להגיע למצבים נפשיים קשים.
ה*אני* שופט, מבקר, רודה ומפעיל על *העצמי* טקטיקות שונות של אלימות וטרור עד חוסר תפקוד. כל זאת במטרה טובה כמובן, לעזור ל*עצמי* לשרוד ולהתאים את עצמו למצב.

ה*אני* מתוכנת למנגנון הישרדותי מזמן הינקות, בה הדרך היחידה לדאוג להישרדותו של הפרט הייתה באמצעות שינוי ה*עצמי* על ידי אלימות, ביקורת וטרור נפשי.
אלו נבעו מהזנחה הורית או יחס אמביוולנטי ולא עקבי של ההורים לתינוק שהכריח היווצרותו של *אני* ביקורתי, אלים ומניפולטיבי (מקרבן) ו*עצמי* סופג (קורבן).
מנגנון מושלם שמותאם בצורה מושלמת להישרדות הילד באקלים של מלחמה בינקות אך מונע תפקוד תקין בסביבה נורמטיבית בבגרות.

קיומו של *אני* כזה יכול לגרום לדיכאון – *אני* אפס, *אני* לא סובל את עצמי, *אני* שונא את החיים שלי, הכול היה רע הכול רע והכול יהיה רע, אין תקווה, למה להתאמץ? בסוף *אני* אפול.
זוהי למידה של חוסר אונים נרכש מחוויות קדומות, וזוהי הייתה דרכו לשרוד בעבר.

קיומו של *אני* כזה יכול לגרום לחרדה- *אני* לא אצליח, *אני* כשלון ובטח אכשל, *אני* לא יודע איך עושים את זה, *אני* חסר אונים וכדומה.

במקרים קיצוניים קיומו של *אני* אומלל כזה יכול לגרום לקרע של ממש, פיצול מוחלט עד מצב של סכיזופרניה (שסע בין חלקי הנפש) או דיסוציאציה (הפרעת נתק\ זהות מפוצלת).

לכאורה המצב עגום ומייאש ובכלל דברנו על אינטימיות. מה הקשר?

החדשות הטובות הן שאין הכרח לרפא את מערכת היחסים הכאובה הזו ביני לבין עצמי.הרי כפי שאמרנו בהתחלה אחד מהם אינו אמיתי.

ה*עצמי* הוא רק כלי תקשורת חברתית, מטרתו הבלעדית היא יציאה לעולם. אפשר לדמות זאת לדף הפייסבוק שלי. תארו מצב מדומיין בו אקיים מערכת יחסים ביני לבין הדף פייסבוק שלי ואאמין שהדמות הפייסבוקית שלי היא עצמי.

אוכל לשנוא את האני הפייסבוקי שלי או לאהוב אותו, להאמין בו או לזלזל בו. כך או כך הוא רק דף פייס בוק. הוא לא קיים באמת.

אותו דבר לגבי כל שיפוט או ביקורת של *אני* ב*עצמי*.
אני שונא את עצמי – הרי אין באמת עצמי יש רק אני ששונא דמות דמיונית.
אני לא מאמין בעצמי – אין אף אחד להאמין בו או לא להאמין בו. יש רק אני אחד שמנהל דו שיח מדומיין עם עצמו.

איך כל זה קשור לאינטימיות?

אינטימיות קשורה לסליחה ברמת הכי עמוקה שיש.
לא לסלוח על מה שקרה לי או על מה שעשו לי. לא.
סליחה אמיתית היא ההבנה העמוקה שמה שחשבתי שקרה בעצם לא קרה.
הכוונה היא שאין לי על מה לסלוח. כי מדובר רק באי הבנה.

לדוג: אני כועס על הילד שגנב לי את העיפרון שהייתי בכיתה א'.
סליחה היא לא לסלוח לו על כך שגנב לי את העיפרון, סליחה אמיתית היא ההבנה שהוא בכלל לא גנב לי את העיפרון אלא רק שחק אותו ושכח להחזיר לי ורק הפרשנות שלי הייתה שגויה.

סליחה אמיתית תקרה ברגע שההבנה שלי תיפול.
ההבנה העמוקה שאני אפילו לא יכול לסלוח לעצמי כי אין עצמי שאוכל לסלוח לו, יש רק אני.
ברגע שאין פיצול, כשהקצוות מתאחדים, יש רגע מופלא של אינטימיות קסומה. אינטימיות של זה. של חוויה אחת. לא מפוצלת. מאוחדת. פתאום יש רק רגע אחד וכל מה שקורה בו הוא חלק מאותו שלם.

בין אם אנו בזוגיות או לא. לבד או עם אנשים. ברגע שפשוט נהיה עם החוויה בלי הפיצול המדומיין בראש שלנו נחווה אינטימיות שלא ניתן לדמיין. אחדות אמיתית עם הלב ועם החיים עצמם. ניתן לוותר על מערכת היחסים שלי עם עצמי ובתמורה לזכות באינטימיות נפלאה.

איך אוכל להיות באינטימיות עם בת זוגתי אם יש לי אמונה שאני ועצמי נפרדים? שאני והיא נפרדים? מערכת יחסים מורכבת ומסובכת של 4 דמויות מדומיינות – אני, עצמי, היא, עצמה. ולפעמים בתוך כל אחד מאיתנו יש עשרות פיצולים שונים שמתקיימים במקביל…..כל אלו חונקים כל הזדמנות לאינטימיות אמיתית.

ברגע שאני לא מפצל את עצמי מעצמי ולא אותה ממני, אני חווה אינטימיות. אהבה ללא תנאי. אני מאוחד לחלוטין במציאות. איתה או בלעדיה. אינטימיות היא מצב שאפילו לא קשור ממש לאחר. היא היכולת שלי להיות פה במלואי. נוכח. נותן לכל מה שקורה להיות. ואז ההפרדות נעלמות. נשארת רק אינטימיות טהורה.

אפשרו לעצמכם אינטימיות, מערכות יחסים מספקות ומרחב של אהבה ללא תנאי.
מוזמנים להירשם לסדנה "נפגשים בלי מסכות".
21.12.17 יום חמישי  19-22 , בביג בן קפה – היצירה 22 קומה 1 רמת גן.  
כל הפרטים בלחיצה כאן. לתשלום מיידי לחצ\י כאן.
**מספר המקומות מוגבל כדי ליצור תהליך אינטימי בקבוצה**

אשמח להיפגש אתכם באינטימיות 🙂

שחר פישלר
"מביקורת עצמית לעוצמה פנימית"
מטפל מוסמך בפסיכודרמה ומנחה קבוצות
פייס: לחצ\י כאן.
טלפון: 0547299474
אתר: לחצ\י כאן.

להיות בקהילה או לא להיות?

community_people
בעידן של פעם
אנשים חיו בקהילות חזקות. לעתים הם רצו להבין מי הם בכלל כאינדיבידואלים. הם היו חנוקים מהקהילה ולפעמים רק רצו להשתחרר קצת. בקהילות שונות, במזרח למשל, זה עדיין ככה. הקהילה מכתיבה לחלוטין את חיי הפרט.
נישואים תלויים באישור ההורים. לעתים מתקיימים שידוכים מאינטרסים של המשפחות המעורבות. לפעמים זהו כלי להרחבת העסק המשפחתי. השידוך מתבצע בגיל צעיר ביותר. האדם נולד בקהילה ולעולם לא משתחרר ממנה באמת. בחירותיו מוכתבות בהתאם לחוזק הקשרים בקהילה.
גם בארץ הקהילה החרדית היא דוגמא לקהילה סגורה שכוחה על הפרט גדול מאוד.
מדובר על השקפת עולם בה השלם גדול מסך חלקיו.

בחברה המערבית כיום אנחנו חיים בעידן האינדיבידואל. בעידן ה"אני". הרצון שלי. הצורך שלי. ההגשמה שלי. הקפטילזם מכתיב חיים של פרטים ולא בהכרח חיי קהילה.
אך כיום מתעורר לו צמא חדש, צמא לקהילה עוטפת ומחבקת. להיות חלק מ. להרגיש שייך.
לרוב אפילו המבנה המשפחתי מתקיים כיחידה בודדת ונפרדת. לפעמים חיי מאבק ללא תמיכה של קהילה בגידול הילדים וללא תמיכה רגשית של קהילה רחבה יותר שגדולה יותר מהאני.
כל פרט במשפחה עסוק גם הוא בביטוי עצמי ובהגשמה, לרוב על חשבון השקעה בקשרים חברתיים או בחיי קהילה שנדחקים אל השוליים.
הצמא מתבטא ברצון למצוא קבוצות השתייכות, תחביבים, קהילות שונות כמו קהילת ריצה, וועד ההורים השכונתי, מועצת העיר, וועד העובדים או קהילות לא רשמיות במקום העבודה.
הפייסבוק לכשעצמו נבנה ונתפס על הצמא הענק הזה שקיים אצלנו, משרת במידת מה גם הוא, את הצורך הזה.

בואו נתבונן לרגע בתופעת הפסטיבלים בארץ שמושכת אליה אלפי אנשים.
באופן מודע הפסטיבלים עונים על הרצון בחופש, הנאה, ביטוי עצמי, רוחניות ומודעות אך באופן לא מודע המניע החזק ביותר הוא הרצון להיות חלק מקהילה. להרגיש שייכות.

לכל אחת מצורות החיים האלו יש מחיר שאנחנו צריכים לשלם. יש מתח בין הרצון להיות יחיד, שונה, נפרד ולהגשים את עצמי מצד שני יש את הצמא לחיים בקהילה עוטפת ותומכת. הרצון להרגיש שייכות.

נרצה או לא, אנחנו חיות חברתיות.
כל אחד מאיתנו חי בקהילות רבות מבחירה או בעל כורחו.
אני למשל חי בקהילת בני האדם, קהילת הישראלים, קהילת היהודים, קהילת הרמת גנים, קהילת המשפחה, קהילת בני 30+, קהילת שוכרי הדירות, קהילת המטפלים, קהילת המטפסים, קהילת השחקנים, קהילת הפייסבוקיסטים ועוד…
השאלה היא עד כמה הקהילות האלו משרתות את הצורך העמוק שלי? עד כמה אלו קהילות תומכות שגורמות לי להרגיש שייך? חלק מ?

האם אתם מרגישים יותר אינידיבידואלים או אנשי קהילה?

מה היחס שלכם לקהילות בחייכם?

אילו קהילות תומכות קיימות בחייכם? נותנות לכם משמעות? תחושת שייכות?

שחר פישלר
"להיות נוכח על במת חיי"
טיפול רגשי חוויתי פרטני\קבוצתי
0547299474