טיפול – תהליך או קסם?

אנחנו נמצאים בעידן מדהים!

בגלל חופש המידע, האינטרנט והצמיחה המואצת, המון סודות וכלים טיפוליים מופלאים פתוחים לכולם!

כל מיני שיטות טיפול רגשי קסומות שהיו מוחבאות במנזרים בטיבט או באסכולות סודיות, יצאו מהארון והפכו נגישות לנחלת הכלל!

תרגולי צ'י גונג, ריברסינג, תטא היליניג, MBCT, NLP ומגוון אין סופי של כלי קסם עוצמתיים במיוחד, זמינים לכולנו!

כל הכלים הללו הם כלים טיפוליים מדהימים שיכולים לשחרר במהרה משקעים רגשיים, לשנות דפוסים מסויימים של חשיבה ואמונה ואפילו ליצור שינוי גופני אך עדיין במהותם הם רק כלים.

חשוב לי להבחין בין כלי טיפולי לטיפול.
הטיפול ברמה הכי בסיסית הוא אהבה ודאגה.
כמו טיפול של אם בתינוק –האם אוהבת את התינוק ודואגת לצרכיו הבסיסיים ביותר. הטיפול המשמעותי ביותר הוא לא הכלי בו האם משתמשת בשביל להרגיע את התינוק כרגע אלא עצם הקשר הרגשי שנוצר בינה לבינו.

הטיפול טמון ביכולת ליצור קשר אוהב ומזין לאורך זמן.
השימוש בכלים בלבד חסר את הקשר האנושי, מעודד אותנו לפעול לבד ואינו יכול להחליף ליווי אישי אוהב. לא מדובר רק על לתקן בעיות בעצמנו, אנחנו בני אדם עם לב שזקוקים לקשר מרפא ואוהב.

מטפל הוא מישהו שנוצר איתו קשר.
מהות הטיפול היא קודם כל הקשר שנוצר ולא רק הכלים בהם המטפל משתמש. הכלים הם חלק, הם יעילים, הם נפלאים, הם תוספת קסומה אך הם לא מהות הטיפול.

מטפל הוא מלווה דרך בדרכך הייחודית, במסע שלך, שכוללת את כולך.
מטפל הוא אוזן קשבת, הוא אבא, הוא אמא, הוא חבר, הוא חברה.
הוא נוכח איתך תמיד בדרכך לא משנה מה.
הוא מקבל אותך ללא תנאי, בדיוק כך.

קשרים אנושיים הם לרוב מורכבים.
יש אינטרסים, רצונות לא מודעים, צרכים הדדיים, פחדים, ציפיות, תלות.
לעומת זאת בקשר של מטפל מטופל יש הסכם ברור, ידוע, ופתוח על השולחן- ישנו תשלום כספי וזמן קצוב לכל פגישה –גבולות הטיפול.
גבולות אלו מונעים חריגה של הקשר הטיפולי לפסים אישיים, לא נקיים, אינטרסנטיים, מבלבלים או מניפולטיביים מצד המטפל.
באופן זה המטפל נשאר במקום נקי עבורך, במסע שלך, כאשר האינטרס היחיד שלו הוא לטפל בך ולהיות שם עבורך, באש ובמים ולא לוותר עליך!

מטפל הוא אדם שהוכשר לכך במסלול ארוך, במשך שנים רבות של לימודים תיאורטיים ומעשיים על מנת שיכול להיות בשבילך ברמה הכי עמוקה, ברגעים הכי קשים, בצורה מכילה, עדינה, מדוייקת, אחראית ומכבדת.

כל מטפל הוא בן אדם ויכול כמובן לטעות אך מטפל טוב ואחראי עובר הדרכות באופן רציף לאורך כל חייו על מנת להשתפר, ללמוד ולהיות מקצועי ורגיש ככל האפשר עבורך וכדי שיוכל להתנהל בצורה זהירה עם עולם הנפש המופלא שלך.

כך הטיפול רווי בקסמים שמתרחשים לאורך זמן עוד ועוד…..

ב- 2.5 "נפגשים בלי מסכות" , 18:30-21:30
ראול ולנברג 6,  רמת החייל
הרשמה מוקדמת ב-80 שקלים עד ה- 25.4
הרשמה כאן

שחר פישלר
"להיות נוכח על במת חיי"
0547299474
Bpresent.co.il

למה אנחנו בורחים מהכאב?

יש סיבה שאנחנו מנסים בכל מאודינו להמנע מכאב רגשי שיושב עמוק בפנים.
אנחנו משתמשים בשלל מגונני הגנה לא מודעים ומתוחכמים לשם כך.
בתור ילדים לא היינו מסוגלים לשאת את חוסר האונים והכאב הבלתי נסבל,
במצבים בהם ההורים שלנו לא ראו את הצרכים הבסיסיים שלנו ולא הצליחו להיענות להם.

במצבים שונים הרגשנו לא אהובים וזו הייתה חוויה איומה ובלתי נסבלת עבורנו.
ובשביל לשרוד יצרנו מעין פיצול בנפשנו, אני אלטרנטיבי, שנקרא ה״עצמי״ או ה״אגו״ או ״הסיפור״.
יצרנו למעשה מעין ישות נפשית נפרדת שתתאים את עצמה לדרישות הסביבה כדי לשרוד
ותספוג את כל ההשלכות במקום ה״אני״ האמיתי הפגיע והחשוף.

כל הדפוסים שלנו הם למעשה דרכים שונות ומגוונות לשמור על עצמנו מכאב.

אנחנו טוענים שאנחנו רוצים שינוי. אנחנו באמת רוצים להרגיש טוב אך לא רבים מאתנו מוכנים לשלם את המחיר הכבד בשביל להשתחרר באמת.

אנחנו מוכנים כמובן לעשות שינויים התנהגותיים, לחשוב חיובי, להאמין ולתרגל את ״כוח המשיכה״ לעשות קוצ׳ינג אישי או לתרגל יוגה, מדיטציה או לעשות קצת ספורט.
כל אלו בהחלט ישפרו את איכות חיינו אך לא יעזרו לנו למלא את הריק או להגשים את השאיפה הפנימית הזו לאושר אמיתי או לאהבה ללא תנאי.
הדבר שאנחנו באמת רוצים זה להפסיק להתאמץ להיות מישהו או משהו ופשוט לחזור הביתה.
לחזור לאני האמיתי שלנו. שחבוי כיהלום שם בפנים.
מסביבו יש שכבות בוץ אך היהלום זורח מתחת לכל השכבות הללו.

המחיר שאנו צריכים לשלם בשביל להגיע ליהלום הזה הוא יקר מדי עבור רובנו.
על מנת להגיע לעצמנו, עלינו לעבור דרך הכאב של הויתור על עצמנו.
לעבור דרך תהליך אבל של פרידה מאני מזוייף שיצרנו כדי לשרוד ומלווה אותנו במשך שנים על גבי שנים.
לא קל לעבור דרך הכאב והפחד הכי גדולים שלנו אך הרווח למי שמוכן לעבור בהם הוא עצום. אין סופי.
אין מחיר לחופש מסיפורים. חופש מסבל. חופש ממאמץ.
אין מחיר לאהבה ללא תנאי.
אין מחיר לאושר שאין לו הפך.

מי שמוכן לעבור דרך הכאב הזה יוכל לחוות את עצמו בעוצמות אדירות. באותנטיות. בקלילות ובשמחה.
אם כרגע אנחנו חיים ב15% אנרגיה אז לאחר שנשחרר את כל מה שלא שייך שלנו ורכשנו בדרכנו, נחייה ב100% אנרגיה. ממש לידה מחדש.

אין לידה ללא צירים. אין לידה ללא כאב. אך בסופה מגיעים חיים חדשים לעולם.

על מנת לעבור בדרך הזו כדאי למצוא מישהו שניתן לסמוך עליו ומישהו שילווה אתכם בבטחה בדרככם אל עצמכם.

ליצירת קשר:

שחר פישלר – 0547299474

או כאן:

→ חזרה

תודה רבה ששלחת את התשובה! ✨

להרשמה לסדנה חוויתית חד פעמית של אינטימיות ומערכות יחסים בקבוצה : ״ נפגשים בלי מסכות״ ב-  31.3.16 ב- 18:30

בקישור הבא: http://bpresent.co.il/טיפול-קבוצתי-וסדנאות/

 

 

 

 

אינטימיות. הגשר לעצמי ולאחר

אינטימיות היא מילה עם קונוטציות שונות ומשונות.
היא מחברת אותנו למרכיב חיוני ביחסים רומנטיים,  היא מחברת אותנו ליכולת שלנו להיות פגיעים, כנים ואמיתיים בכל מערכות היחסים שלנו- בזוגיות, במשפחה ועם חברינו הקרובים.

קיים הקשר קרוב הרבה יותר של אינטימיות. האינטימיות שלנו עם עצמנו.
הכוונה אינה רק בהקשר המיני והמקובל של עינוג עצמי, בשלל צורותיו, שמהווה נושא בפני עצמו, סביבו קיימות שלל התניות חברתיות וגם מרכיב אשם חברתי כבד- במיוחד בקרב נשים, ושאלת מתן הלגיטימציה או האי לגיטימציה למיניות שלנו, כאשר אינה באה לידי ביטוי בהקשר זוגי.

אני רוצה לדבר על הקשר אחר של אינטימיות.
אני רוצה לדבר אתכם על אינטימיות עם עצמנו, במובנה הפשוט והעמוק ביותר –מערכת היחסים הרגשית שלנו עם עצמנו.

מה הכוונה של מערכת יחסים עם עצמנו?

לפני שאנחנו יוצאים לעולם שבחוץ ויוצרים קשרים עם בני האדם בו, אנחנו יוצרים קודם כל קשר עם עצמנו. הקשר "ביני" לבין "עצמי".

אבל כיצד ייתכן שקיים קשר ביני לבין עצמי? הרי אני רק אחד.

מתי שהוא, שהיינו ילדים קטנים מאוד, יצרנו פיצול פנימי כדי לשרוד.
יצרנו זהות "מזויפת" לה קראנו *עצמי*.
בהתחלה היה רק *אני* אחד שמאוחד עם הכל.
ילד קטן הרי לא יודע שיש "אני" ו"אחר". הוא לעולם לא חושב- "הנה *אמא* באה להניק *אותי* בחלב ו*אני* מבסוט!".
מבחינת התינוק כל החוויה שחווה היא ה*אני* שלו- יש רעב או יש שובע.
יש קור או חום. נעים או לא נעים.
אני זה התינוק שנושם או בוכה, אני זה השד שממנו החלב יוצא, אני זה מי שיונק את החלב, אני זאת הרוח הקרה מבחוץ, אני זה הקור, אני זה האיש שמסתכל עליי ברחוב. הכל זה אני.

מתי שהוא התינוק יוצר את ה*עצמי* כדי לשרוד. עליו לתקשר ולהתנהל בחברה בה הוא חי. עליו להתאים את התנהגותו לאימא כדי לשרוד אחרת אולי לא יקבל אהבה, מזון או שינה. הוא לומד מייד שעליו לחייך כדי לקבל תגובה אמפאתית או להיות בשקט כדי שאבא לא יצעק וכדומה. התינוק מפצל את עצמו לשניים *אני* ו* עצמי*.
ה*עצמי* הוא האני החברתי הניתן לשינוי והתאמה אשר חייב לציית ל*אני* כדי להתאים עצמו לסיטואציה וכדי לשרוד כישות חברתית. כל שיפוט על עצמי הוא הדרך ל"חינוך".

לדוגמא: אני טוב, אני רע, אני אוהב את אימא (אני טוב), אני שונא את אימא (אני רע), אני אוהב את עצמי, אני שונא את עצמי. בגילאים מבוגרים יותר אנו משכללים את האני – אני מאמין בעצמי או אני לא מאמין בעצמי, אני חסר ערך, אני מדהים, אני מבריק, אני טיפש, אני עצלן או אני חרוץ.

בהתאם להזנה ההורית שקבלנו בילדות, מתפתחת מערכת היחסים של ה*אני* עם ה*עצמי*. ככל שקבלנו אהבה וחום בינקות ויחס מותאם יותר לצרכים שלנו, כך מערכת היחסים בין אני לעצמי תהיה טובה יותר.
במצבים של חוסר התאמה או חוסר תפקוד משפחתי תתקיים מערכת יחסים גרועה ביני לבין עצמי שיכולה להגיע למצבים נפשיים קשים.
ה*אני* שופט, מבקר, רודה ומפעיל על *העצמי* טקטיקות שונות של אלימות וטרור עד חוסר תפקוד. כל זאת במטרה טובה כמובן, לעזור ל*עצמי* לשרוד ולהתאים את עצמו למצב.

ה*אני* מתוכנת למנגנון הישרדותי מזמן הינקות, בה הדרך היחידה לדאוג להישרדותו של הפרט הייתה באמצעות שינוי ה*עצמי* על ידי אלימות, ביקורת וטרור נפשי.
אלו נבעו מהזנחה הורית או יחס אמביוולנטי ולא עקבי של ההורים לתינוק שהכריח היווצרותו של *אני* ביקורתי, אלים ומניפולטיבי (מקרבן) ו*עצמי* סופג (קורבן).
מנגנון מושלם שמותאם בצורה מושלמת להישרדות הילד באקלים של מלחמה בינקות אך מונע תפקוד תקין בסביבה נורמטיבית בבגרות.

קיומו של *אני* כזה יכול לגרום לדיכאון – *אני* אפס, *אני* לא סובל את עצמי, *אני* שונא את החיים שלי, הכול היה רע הכול רע והכול יהיה רע, אין תקווה, למה להתאמץ? בסוף *אני* אפול.
זוהי למידה של חוסר אונים נרכש מחוויות קדומות, וזוהי הייתה דרכו לשרוד בעבר.

קיומו של *אני* כזה יכול לגרום לחרדה- *אני* לא אצליח, *אני* כשלון ובטח אכשל, *אני* לא יודע איך עושים את זה, *אני* חסר אונים וכדומה.

במקרים קיצוניים קיומו של *אני* אומלל כזה יכול לגרום לקרע של ממש, פיצול מוחלט עד מצב של סכיזופרניה (שסע בין חלקי הנפש) או דיסוציאציה (הפרעת נתק\ זהות מפוצלת).

לכאורה המצב עגום ומייאש ובכלל דברנו על אינטימיות. מה הקשר?

החדשות הטובות הן שאין הכרח לרפא את מערכת היחסים הכאובה הזו ביני לבין עצמי.הרי כפי שאמרנו בהתחלה אחד מהם אינו אמיתי.

ה*עצמי* הוא רק כלי תקשורת חברתית, מטרתו הבלעדית היא יציאה לעולם. אפשר לדמות זאת לדף הפייסבוק שלי. תארו מצב מדומיין בו אקיים מערכת יחסים ביני לבין הדף פייסבוק שלי ואאמין שהדמות הפייסבוקית שלי היא עצמי.

אוכל לשנוא את האני הפייסבוקי שלי או לאהוב אותו, להאמין בו או לזלזל בו. כך או כך הוא רק דף פייס בוק. הוא לא קיים באמת.

אותו דבר לגבי כל שיפוט או ביקורת של *אני* ב*עצמי*.
אני שונא את עצמי – הרי אין באמת עצמי יש רק אני ששונא דמות דמיונית.
אני לא מאמין בעצמי – אין אף אחד להאמין בו או לא להאמין בו. יש רק אני אחד שמנהל דו שיח מדומיין עם עצמו.

איך כל זה קשור לאינטימיות?

אינטימיות קשורה לסליחה ברמת הכי עמוקה שיש.
לא לסלוח על מה שקרה לי או על מה שעשו לי. לא.
סליחה אמיתית היא ההבנה העמוקה שמה שחשבתי שקרה בעצם לא קרה.
הכוונה היא שאין לי על מה לסלוח. כי מדובר רק באי הבנה.

לדוג: אני כועס על הילד שגנב לי את העיפרון שהייתי בכיתה א'.
סליחה היא לא לסלוח לו על כך שגנב לי את העיפרון, סליחה אמיתית היא ההבנה שהוא בכלל לא גנב לי את העיפרון אלא רק שחק אותו ושכח להחזיר לי ורק הפרשנות שלי הייתה שגויה.

סליחה אמיתית תקרה ברגע שההבנה שלי תיפול.
ההבנה העמוקה שאני אפילו לא יכול לסלוח לעצמי כי אין עצמי שאוכל לסלוח לו, יש רק אני.
ברגע שאין פיצול, כשהקצוות מתאחדים, יש רגע מופלא של אינטימיות קסומה. אינטימיות של זה. של חוויה אחת. לא מפוצלת. מאוחדת. פתאום יש רק רגע אחד וכל מה שקורה בו הוא חלק מאותו שלם.

בין אם אנו בזוגיות או לא. לבד או עם אנשים. ברגע שפשוט נהיה עם החוויה בלי הפיצול המדומיין בראש שלנו נחווה אינטימיות שלא ניתן לדמיין. אחדות אמיתית עם הלב ועם החיים עצמם. ניתן לוותר על מערכת היחסים שלי עם עצמי ובתמורה לזכות באינטימיות נפלאה.

איך אוכל להיות באינטימיות עם בת זוגתי אם יש לי אמונה שאני ועצמי נפרדים? שאני והיא נפרדים? מערכת יחסים מורכבת ומסובכת של 4 דמויות מדומיינות – אני, עצמי, היא, עצמה. ולפעמים בתוך כל אחד מאיתנו יש עשרות פיצולים שונים שמתקיימים במקביל…..כל אלו חונקים כל הזדמנות לאינטימיות אמיתית.

ברגע שאני לא מפצל את עצמי מעצמי ולא אותה ממני, אני חווה אינטימיות. אהבה ללא תנאי. אני מאוחד לחלוטין במציאות. איתה או בלעדיה. אינטימיות היא מצב שאפילו לא קשור ממש לאחר. היא היכולת שלי להיות פה במלואי. נוכח. נותן לכל מה שקורה להיות. ואז ההפרדות נעלמות. נשארת רק אינטימיות טהורה.

אפשרו לעצמכם אינטימיות, מערכות יחסים מספקות ומרחב של אהבה ללא תנאי.
מוזמנים להירשם לסדנה "נפגשים בלי מסכות".
21.12.17 יום חמישי  19-22 , בביג בן קפה – היצירה 22 קומה 1 רמת גן.  
כל הפרטים בלחיצה כאן. לתשלום מיידי לחצ\י כאן.
**מספר המקומות מוגבל כדי ליצור תהליך אינטימי בקבוצה**

אשמח להיפגש אתכם באינטימיות 🙂

שחר פישלר
"מביקורת עצמית לעוצמה פנימית"
מטפל מוסמך בפסיכודרמה ומנחה קבוצות
פייס: לחצ\י כאן.
טלפון: 0547299474
אתר: לחצ\י כאן.

התעוררות

קריאה להתעוררות.
והשאלה הנצחית שנשאלת תמיד- איך עושים את זה?
והתשובה היא: להיות את זה- להיות כאן ברגע הזה. בנוכחות מלאה. במודעות עצמית. באהבה. בכנות. בכבוד עצום לאנשים לטבע ולסביבה. בכבוד עצום לעצמנו ,לפחדים שלנו, לבלבול שלנו , ללב שלנו. בהוקרת תודה ליש בהודייה עצומה לדממה. בערות למציאות כפי שהיא ולא כפי שהינו רוצים שהיא תהיה. בקשב לרצונות האמיתיים שלנו. בהפיכה מאדם "נורמאלי" לאדם טבעי. בהתידדות עם הילד שבנו שאוהב לשחק, לרקוד, לנגן וליצור. בשחרור הציניות וחיבור מחדש לחמלה ולאהבה שהיא אנחנו ואז האשלייה מתפרקת השקרים מתנדפים השעבוד נשבר ואדם חופשי נולד.

ריפוי מתוך תנועה

אוויר נקי וטהור. הרים עצומים ומושלגים בעוצמה פראית כבירה. מפלים אדירים מתמזגים לעמקים הירוקים. אדיבות אין סופית. רוגע. שלווה. נקיון.
אגמי טורקיז עם השתקפות הבריאה מנצנצת מתוכם. מבפנים מתעוררת התלהבות של ילד. תשוקה אדירה לכבוש את ההר לא משנה מה. ככל שאני מטפס עוד פסגות מתגלות סביבי ואושר אין סופי ואהבה מציפים אותי. האינטנסיביות מחייה את השרירים, העצמות והלב החיוניות שוצפת.
אחרי קילומטר וחצי של עלייה בגובה הגוף עייף אבל ההתלהבות בתוכי רוצה רק לטפס עוד ועוד עד לפסגת האולימפוס.
עולה בי תשוקה לעשות טיפוס קירות, לצנוח צניחה חופשית, לאמץ לי אורח חיים פעלתני ואינטנסיבי ככל האפשר שיזרים את אנרגיית החיים הזו שמתפקעת כרגע מקרבי. גן עדן של ממש סביבי!
חוזר לארץ – רק עכשיו מציץ בצילום MRI כי הבטחתי לעצמי לא לקלקל לי את הטיול. אבחנה מפוצצת ומפחידה. מגיע לרופא. אני מספר לו על הטרקים. הוא לא מבין. "תראה זה מוזר…בגדול הליכה ועומס על הברך זה בדיוק ההפך ממה שהיית אמור לעשות….היית צריך מנוחה מלאה….אבל אתה אומר שלא היו לך כאבים? שהם אפילו הלכו ופחתו !?!? אני לא יודע מה להגיד לך…אני מניח שכל מה שנשאר זה שפשוט תחזור לשגרה"
אני צוחק מבפנים על דרך הריפוי ההפוכה שמצאתי לעצמי. ריפוי דרך הליכה ועוד הליכה תנועה ועוד תנועה במקום קפאון ו"מנוחה".

Shahar Fishler's photo.

להיות או לעשות?

להיות. מחבר אותי למציאות כפי שהיא. ללא פרשנות. ללא סיפור. מחבר אותי לטבע. לאוויר שאני נושם. לציוץ הציפורים. לעלים המרשרשרים ברוח. לאדמה שנושאת אותי. לזרימה הטבעית של הדברים. למהות שזורמת בכל. לדממה שברקע. לשמחה שאין לה סיבה. לאהבה שבלב.
עשייה. מחברת אותי לזרימת הדם בעורקים. להתרגשות. להתלהבות. לתשוקה שבלב. לחוויה. לרצונות שלי. לחלומות שלי. להגשמה. למתנות שאני רוצה לחלק לעולם. למשחק של חיי. לתפקידים השונים שאני מגלם. לשינוי הבלתי פוסק. ליצירה. לבריאה.
אין הבדל בין להיות לעשייה. בין Being ל Doing .אין אחד ללא האחר. הפיצול הוא השקר. ההפרדה היא החטא.
——————————————————————————–
שחר פישלר- להיות נוכח על במת חיי . טיפול רגשי חוויתי בפסיכודרמה ובדרכו של זה. טיפול פרטני וקבוצתי.
0547299474
shaharf81@gmail.com

שהרגשות גואים

לפעמים הרגשות גואים ועולים. לפעמים הכעס והעצב מציפים את הגוף כולו! הדופק עולה, חום מצטבר בבטן וממש זורם לו בגל אדום לעבר הרגליים והיידים. האנרגיה עצומה, כבירה, אדירה!

המחשבות מתחילות לירות בקצב של תת מקלע- מחשבות שליליות , נגטיביות, ששונאות את המצב, שמתנגדות לרגע, שנלחמות במציאות, מחשבות שיפוטיות וביקורתיות מופיעות ונעלמות כמהירות הברק!
איזו תופעה נפלאה ומרגשת!

כמה חיות, כמה חיוניות, כמה עוצמה מופלאה יש בכעס! כמה אור ועומק אין סופי יש בעצב!

איזה כיף שמותר לי לתת לרגשות הללו להיות, לעלות ו"להשתלט" עליי! איזה כיף שהם מופיעים בדיוק כפי שהם בוחרים להופיע עכשיו!! איזה נפלא שמותר לי לתת למחשבות השליליות להופיע ולהתחפש לאמת ה"מוחלטת" באותו רגע! ואיזו נחישות עצומה יש בי שאני מאמין לכל אחת מהן ונותן להן להיות במרכז תשומת הלב שלי! מגיע להן בהחלט!

כמה מרגש להיות נוכח שם, ערני, שכל זה קורה. לא הייתי רוצה להפסיד אפילו רגע מזה…לא הייתי רוצה לפספס אפילו תחושה קטנטנה שמנסה להתחמק…זה כמו להפסיד את החלק הכי משמעותי בפאזל מורכב של סרט מתח!

איזה תענוג להרגיש את הזרימה בעורקים, את האנרגיה באיברי הגוף, את הרגשות הבלתי נשלטים, את המחשבות המתרוצצות! כמה רוך אני חש ברגע שאני פשוט ער להם, נותן להם להתבטא ובעיקר שם לב אליהם…. אלו החיים עצמם שעוברים דרכי כמו צונאמי ענק.

ואם בא לי להילחם בצונאמי, מותר לי ואני לא חייב לתת דין וחשבון אפילו לא לעצמי!
אבל שאני לא מנסה להרפות ולא מנסה להרגע ולא מנסה לשנות אפילו את הרצון לשנות… כי הרי מותר לי לכעוס, להתעצב ולמרוד! כאשר אני נותן לעצמי להיסחף בדרכו של זה…בלי לאבד את עצמי הכל יושב במקום.
הכל מושלם כפי שהוא. אני שם צופה בו. הכל משתנה כל רגע ויחד עם זאת שום דבר אמיתי לא זז….
———————————————————————————–
שחר פישלר טיפול רגשי חוויתי בפסיכודרמה –
"להיות נוכח על במת חיי"
טיפול פרטני בקליניקה ברמת גן בפסיכודרמה\מיינדפולנס
טיפול קבוצתי וסדנאות פסיכודרמה
shaharf81@gmail.com
0547299474