למה יש לנו קונפליקט פנימי?
מהו קונפליקט פנימי ואיך ניתן לחיות עם עצמינו בשלום?
פעמים רבות בגלל פחדים, חששות או חוסר סיפוק, מתעורר לו בתוכנו קול מבקר, שופט כמו:
"למה אתה מבזבז את הזמן? אתה צריך לעשות את זה ! " או
"הנה פספסת את ההזדמנות שלך, פחדנית! "
לפעמים הקול הזה רוצה לתמוך בנו!
" אני מסוגל! ", "אני מאמינה בעצמי" ," יהיה טוב", "לא נורא, אני מדהימה בכל מקרה"
באותם רגעים יש לנו, כביכול,שני רצונות מתנגשים. אנחנו מחלקים את עצמינו לשניים:
הרצון לפעול באופן מסויים והמעצור שמונע מאתנו לפעול כך.
לדוג: " אני רוצה להאמין בעצמי".
אני מחלק את עצמי לשניים: ה*אני*שרוצה להאמין ב*עצמי*. ו*העצמי* ש*האני* לא מאמין בו בינתיים.
האם יתכן באמת שיש שניים? איזה
מין משפט מוזר! "אני רוצה להאמין בעצמי "!
הרי אני רק אחד, לא?
אחד מהם הרי חייב להיות שקרי!!
לעצמי לא אכפת אם *אני* מאמין בו או לא, אם ה*אני* אוהב אותו או לא. כך או כך העצמי נשאר עצמי.
הקונפליקט הפנימי נובע מכך ששתי תפיסות מדומיינות על עצמינו, מחשבות איתן אנו מזוהים מדי בתור *אני*, מספרות לנו סיפורים על עצמינו.
סיפורים שבינם לבין המציאות ,לעתים קרובות, אין שום קשר.
מחשבות שנתפשנו אליהם ונצמדנו אליהם ויצרנו מהם *אני* בילדות, מתוך סבל או מצוקה או חינוך או שלל אמונות וסיפורים שהאמנו בהם מתוך תמימות.
מי אני בלי סיפור? בלי פיצול? כאשר אני הופך לאדם שלם? שהעצמי פשוט נשאר עצמי?
שאני חי בעולם כאשר אני מאוחד, בהיר, צלול ואין מאבק של *אני* ב*עצמי*?
אשמח ללוות אותך בדרך בה תגלה את האושר הטבעי שמתגלה, כאשר עצמי פשוט נשאר עצמי.
שחר פישלר
"להיות נוכח על במת חיי"
0547299474